מהר"ם על עירובין כ״ח

1 בתוס' ד"ה אהני כללא קמא וכו' עד אמאי מרבינן ליה טפי משאר צדדין. פירוש למה מרבינן מהאי ריבויי דאפילו ליכא ביטול מלאכה יוצא לחירות ולא אמרינן שמא אתי לרבות דאפילו אינו מום שבגלוי יוצא לחירות ואמאי אמרינן דאתי האי ריבויא מהאי יותר משאר צדדים וק"ל:

2 ד"ה לפיכך וכו' דמתעשר אחר הבאת שליש. פי' דזהו דין תבואה דאין מתעשר אלא עד שיביא ויגדל שליש גידולו אבל ירקות מתעשרין מיד אפילו לא גדלו אלא מעט:

3 ד"ה לזרע וכו' ומתעשר הכל לאחר לקיטה. פירוש מיד אחר לקיטה לאפוקי תבואה דאין מתעשר אלא לאחר שנעשה גורן לאחר מירוח:

4 בתוס' ד"ה קור כו' אי חזי לאכילה וכו' ושפיר קרינן ביה מכל האוכל וכו' פירוש כלל הדבר דגבי טומאה בעינן שיהא מתחלתו עד סופו אוכל אבל גבי מעשר אין צריך אלא שיהא ראוי לאכילה בשעת לקיחה ולכך גבי בשמים אי נקחות בכסף מעשר חזי השתא לאכילה אם כן לעולם הן אוכל דהא אין משתנין לעולם ולכך מטמאין נמי טומאת אוכלין אבל קור אפילו אם נקח היינו דהשתא חזי לאכילה מ"מ אינו מטמא טומאת אוכלין כיון דסופו להקשות וק"ל:

5 ד"ה זה וזה לפטור וכו' דבסוף פ"ק דחולין וכו' עד גדולים למאי חזו. פי' אבל הכא דלא גרסינן גדולים נוכל ליישב דפריך למאי חזו אקטנים מתוקים אבל אין לפרש דפריך מקטנים מרים דאם כן למה לא פריך נמי אמאן דאמר קטנים חייבים גדולים פטורים ולמה פריך אמאן דאמר זה וזה לחיוב וק"ל: